קולות מבית – הקברות

יללה אחד חדרו שני עבדים לאסם של חוות ביאר וגנבו שם שקים מלאים תפוחי _אדמה מתוקים. הם החליטו שהמקום הטוב ביותר להתחלק בשללם יהיה בית – הקברות , שם לא יפריע להם איש . הם עמסו את השקים על כתפיהם ויצאו לעבר בית – הקברות . בעוד הם יושבים בבית – הקברות ומחלקים את שללם , עבר בדרך המשתרעת ליד בית הקברות שמואל , עבד כושי , שחזר מביקור בחווה סמוכה אל חוות ביאר , אדונו , לפתע שמע קולות בוקעים מבית – הקברות , הוא החליט להמתין קמעא ולהאזין לפשר הקולות המוזרים , הוא עצר בדרכו ושמע:"אני אקח את זה ואתה תיקה את זה , אני אקח את הראשון ואתה תיקח את השני , אני אקח את זה ואתה תיקח את זה ". "אלוהים , רחם נא עלי" אמר שמואל בלבו :"האלוהים והשטן בוודאי מתחלקים ביניהם בנשמות המתים ארוץ מיד ואספר זאת לאדוני ,ביאר :"שמואל פתח בריצה מהירה לעבר בית אדונו , וכל עוד נשמתו בו התדפק על דלת הבית , כעבור שניות אחדות נפתחה הדלת , והאדון יצא לקראתו .
"מה לך כי נזעקת בשעה כה מאוחרת ?"שאלו האדון , כשאותות כעס על ההטרדה בשעת הליל נראים בפניו .
"שמעני , אדוני "אמר שמואל , כשהוא נושם בכבדות :"זה עתה עברתי ליד בית – הקברות , ומה חושב את שמעתי ?אלוהים והשטן מתחלקים שם בנשמות , חושב אני כי יום הדין הגדול הגיע".
"אינך יודע מה פיך " השיב לו בעל – הבית בכעס: "מדוע באת אלי בשעה כה מאוחרת להשמיע לי שטויות כאלה ?"
"כן , אדוני , כן , אדוני , אמת אני מדבר ואם אינך מאמין לי – בוא ותראה זאת בעצמך", השיב לו שמואל "בסדר "אמר האדון ,"אגש עמך לבית – הקברות אך אם יתברר ששיקרת , אצליף בך מחר הצלפה נאמנה "
"בסדר גמור , אדוני , נמהר ונלך "השיב שמואל. משהגיעו לבית –הקברות שמעו שניהם את הקול החדגוני בוקע מבין המצבות :"אני אקח את זה ואתה תיקח את זה , אני אקח את זה ואתה תיקח את זה."
"רואה אתה אדוני , סיפרתי לך את האמת "אמר שמואל , כשכל גופו רועד . בינתיים כמעט סיימו הגנבים את חלוקת תפוחי – האדמה ונזכרו , כי השאירו שני שקים קטנים ליד גדר בית – הקברות , במקום ששמואל ואדונו התחבאו שם והאזינו . משסיימו את החלוקה אמר האחד לרעהו:"הבה ניקח את שני אלה שמאחורי הגדר." מששמעו זאת שמואל ואדונו , פתחו בריצה טרופה הביתה מאותו יום והלאה לא פקפק עוד האדון באמיתות דבריו של שמואל .