מספרים אצלנו מעשה בחכם עזרא חמווי . זכר צדיק
לברכה , שרוממו בעיני הגויים והקנה לו שם בכל ערי המזרח , עברו שבעים שנה ושנה מאז קרה הדבר , ועוד מספרים בו זקנים ונערים ומברכים את השם , שנתן מחוכמתו לבשר ודם.
המעשה שהיה כך היה . לילה אחד מן הלילות שב ערבי מוסלמי מנכבדי העיר אל ביתו שתוי כלוט , לא עליכם נכנס ברעש גדול וקרא לאשתו להכין לו קפה :"ובמהירות , יא מרה (אישה ), צעק וחבט באגרופו על השולחן . בידו אחז האיש עוגה אכולה כדי מחציתה , הניף את העוגה בימינו ואמר לה לאשתו הנדהמת:"אם אין הקפה מוכן בטרם אוכל עוגה זו עד תום תהיי מגורשת ממני. שלוש פעמים חזר על המלים האחרונות " , וכידוע מוסלם שאמר לאשתו "הרי את מגורשת",דינו כמי שנתן לה גט ואינו יכול לחזור בו . מיהרה האישה המסכנה ובידיים רועדות הפיחה אש בגחלים והעמידה מים בקנקן נחושת אך טרם רתחו המים ,כילה את העוגה , ניער ידיו זו בזו ואמר לה :" לכי שובי אל בית אביך , יא מרה . "למחרת היום פקח האיש את עיניו וכמתוך חלום בלהות שב ועלה לפניו המעשה שעשה לאחר שרחץ במים צוננים סרו שארית יינו ושנתו מעליו והחל מתחרט על מעשהו , ראשית , אהבה גדולה אהב את אשתו , שנית , המעשה ימיט עליו בושה ויגרע מכבודו וממעמדו , ומה שגרוע מכול אשתו בת –טובים היא , אביה מעמודי התווך של שוק החלפנים , וכגודל עלבונו גודל נקמתו. ציווה אפוא לרתום הכרכרה , ויצא בלב כבד אל הקאדי הגדול , הלא הוא השופט העליון אשר למוסלמים. בגרון חנוק ובעיניים דומעות סיפר לו את סיפורו :"עברה גוררת עברה , יא אפנדי" אמר לו הקאדי "אלמלא שתית לשוכרה , לא היית בא לכלל טעות חייך" . הודה האיש בעוונותיו וביקש על נפשו "אנא ,חוס על כבודי והצל את ביתי " התחנן לפני השופט , אמר לו הקאדי "את הנעשה אין להשיב , דין קוראן הוא ." אמר לו :"חיי בידך" אמר לו "אני איני רואה מוצא , אך אם כלו הקצים בא עמי אל דיינם של היהודים , איש חכם ונבון הוא פלפל חריף , אפשר ימצא עצה ותחבולה".
וחכם עזרא חמווי אב בית דין של קהילת ארם – צובה באותם הימים פתח לפניהם החכם שערי אוזניו , ואחר ששמע מה ששמע , עצם את עיניו והניח ידו עליהן ,כמי שאומר "שמע ישראל "והדומייה מסביב עמוקה כים. אחר שעה קלה התנער החכם החליק זקנו בידו ושאל :"האם העוגה הייתה טרייה או קשה " התפלא הערבי על השאלה , אך מיהר והשיב "אכן , קשה הייתה העוגה , מעמול גדול , שהבאתי עמי מבית היין. "אם כך " , אמר לו הדיין , "עלה על הכרכרה , ולך לבית חמיך וקרא לאשתך לשוב אליך הביתה לא גרושה היא ולא מגורשת . פתח זה ואמר "אבל לפי דיננו...." והפזל עיניו אל הקאדי אמר לו הדיין :"לפי דיני דתך מותרת היא לך , יא שייך , וביתך ביתה ". נפל הערבי לרגלי הדיין ונשק אותן בהתרגשות , פתח הקאדי ושאל בלחישה :"הא , כיצד?" אמר הדיין לערבי :"חזור נא בפני הקאדי , ירום הודו , על מה שאמרת לה לאשתך חזר זה ואמר :"אם אין הקפה מוכן בטרם אוכל עוגה זו עד תום , תהיי מגורשת ממני , מגורשת ממני , מגורשת ממני". אמר הדיין :"הוא הדבר , תבוא נא האישה לביתה ותכין לך קפה כהלכתו , ואתה – אחר שתשתה את הקפה תרד על ברכיך ותאסוף את פירורי העוגה היבשה מן השטיח ,רק לאחר שיבואו כל הפירורים אל פיך ואל בית בליעתך ייאכל המעמול עד תום". נענע הקאדי ראשו הסב ואמר:"פסיקתך פסיקה, יא חכם , ואני אשים חותמי עליה " ענה החכם ואמר:"אין עוגה יבשה ללא פירורים ,ואין בעיה קשה ללא מוצא ".
כל ערביי העיר כגויים כערבים , ששמעו כיצד הציל חכם אל יהוד משפחה מכובדת מביזיון ופירוד התלחשו ביניהם ואמרו :"אשרי הדור שזכה לדיין כזה , אשרי העם שככה לו